<h1>רבינו ישמעאל בן חכמון —ב"ב</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[ב"ב צ' ע"א] אמ' שמואל אין מוסיפין על המדות. בני העיר שרצו להוסיף במידותיהן יתר משתות, שאם היה הקב מכיל חמשה רשאים הם לעשותו מכיל ששה, אבל יתר על שתות לא יעשו. ואמרי' בגמרא מאי טעמא דאין מוסיפין יתר משתות, אי לימא משום אפקועי תרעא, שהרי כשישמעו המוכרים שנתוסף במדה יוסיפו בדמים, אפי' שתות לא יוסיפו, לפי שבאין להוסיף בדמים. ואלא משום הונאה, דלא ליהוי בטול מקח. כלומ', כדי שלא יחזור המוכר ויאמר ללוקח הילך מעותיך ותן לי פירותי, שהרי ביתר משתות בטל המקח, ומפני זה אין מוסיפין כי אם שתות בלבד. והא אמ' רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזר, בין מוכר בין לוקח לעולם, ולוקח מחבירו הטעות שהטעהו. ולא תקנו שתות בלבד אלא כי היכי שלא יפסיד התגר, אלא יצא שכרו בהפסדו, דאמרי' המשתכר אל ישתכר יתר משתות. פסידא הוא דלא בעינן למהוי ליה, ומשום הכי תקינו ליה שתות בלבד ריוחא לא בעינן להרויחו. זב(י)ן וזבין תגארא איקרי. כלומ', וכי הקונה ומוכר בלא ריוח תגר אינו נקרא תגר. ופשטינן דלא מהני טעמי הוא דאמ' שמואל אין מוסיפין על המדות יתר משתות. אלא שמואל קרא אשכח ביחזקאל [יחזקאל מ"ה י"ב] והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם. נמצא לפי חשבון זה שהמנה ששים שקלים, שהרי עשרים שקלים וחמשה ועשרים שקלים, וחמשה עשר שקלים ששים שקלים, וכיון שכל שקל ארבעה דינרין הוא שהשקל הוא הסלע, נמצא שעולה חשבון הששים שקלים מאתים וארבעים דינרין. והעיקר בידינו שהמנה הוא מאה דינרין בלבד, דאמ' קרא המנה יהיה לכם.
